פסק-דין בתיק ת"א 7810-07

1.                  חברת דומיקאר בע"מ (להלן"החברה")  עוסקת  בהשכרת ומכירת כלי רכב ופועלת בישראל תחת השם המסחרי "BUDGET RENT A CAR ,". התובע, שלומי ארביב רכש ביום 3.4.06 מחברה זו  רכב מסוג פורד פוקוס משנת יצור 2004 נושא לוחית רישוי מס' 5323551 (להלן:"הרכב") כנגד תשלום סך של 57,900 ש"ח. כמפורט בכתב התביעה החברה  נמנעה מלהעביר הבעלות על שם התובע והתובע גילה בשלב מסוים שהרכב הועבר על ידי החברה לאחר ביום 17.8.06. על כן הגיש התובע התביעה  כנגד החברה לביטול הסכם המכר והשבת הכספים ששילם, בהמשך ביקש לתקן התביעה ולהוסיף את מר אלכסנדר בלייב אליו הועברה הבעלות על הרכב וכן משרד התחבורה ודואר ישראל. בהמשך מחק התובע את מר בלייב והוסיף במקומו כנתבע את מר גלפמן בוריס אליו הועברה הבעלות ברכב לטענתו.

            כנגד משרד התחבורה ודואר ישראל טען התובע בכתב תביעתו המתוקן מיום 24.3.11 שמשרד התחבורה הוא המשרד האחראי לקביעת וניהול מדיניות ענף התחבורה ובכלל זה רישוי ורישום רכבים. לטענת התובע אין להעביר רישום בעלות ברישומי הרשות ללא הסכמת הבעלים הרשום או מיופה כוחו. עם זאת נרשמה הבעלות ברכב על שם גלפמן בוריס ללא הסכמת נתבעת מס' 1 ובכך התרשל משרד התחבורה.

            נתבעת מס' 4 לטענת התובע משמשת כזרוע הביצועית של משרד התחבורה לשם העברת הבעלות ברכבים הפרה אף היא את חובת הזהירות המוטלת עליה באפשרה את שינוי רישום הבעלות ברכב ללא קבלת אישור נתבעת מס' 1.

2.                  ביום 6.10.08 לאחר שהוגשה התביעה  הודיע התובע שהרכב נגנב ומאחר ולא רשום על שמו לא התקבלה תלונתו במשטרה.

3.                  טענות הנתבעת מס' 1 כפי שפורטו בכתב הגנתה היו שהרכב נרכש על ידי התובע מנתבעת מס' 1 יחד עם עוד כלי  רכב נוספים שנרכשו באותה העסקה.  לתובע נמסרו מסמכי הרכב וכן יפוי כח לשם העברת בעלות ברכב  ברכב זה וברכבים הנוספים שכן הציג עצמו כסוחר רכב. במועד מכירת הרכב לתובע אף שיחררה הנתבעת את השיעבוד שרבץ על הרכב לבנק. (העתק אישור שחרור שיעבוד צורף כנספח ד' לכתב ההגנה). ממועד המכירה, אפריל 2006 לא פנה התובע לנתבעת. רק במרץ 2007 הודיע התובע לנתבעת שלא ביצע העברת בעלות. התובעת אינה יודעת מיהו אלכסנדר בלייב ולא העבירה אליו את הרכב שכן הרכב ומסמכיו היו ברשות התובע אותה עת.  כן שלחה היא הודעת צד ג' כנגד מר בלייב.

4.                  נתבע מס' 2, בלייב אלכנסדר לא אותר, כן לא אותר מר גלפמן בוריס שאף אליו הועבר הרכב.

5.                  נתבעת מס' 3  טענה בכתב הגנתה שהתובע הוא שנמנע זמן כה רב מלרשום הרכב על שמו. המדינה כך טענה הנתבעת עמדה בחובתה כפי שנקבעה בחקיקה לקיים מנגנון ראוי ולקבוע הוראות יחודיות המאזנות בין צרכי הציבור לפעילות עסקית לגיטמית בכל הנוגע לרישום הרכב.

6.                  נתבעת מס' 4 טענה אף היא לרשלנות התובע באי רישום הרכב על שמו. עוד טענה שמספקת בסניפיה שירות של רישום שינוי בעלות ברכב על פי סמכות שהוענקה לה מכח תקנה 284 לתקנות התעבורה וכי הרישום במקרה זה בוצע בהתאם לנוהל ולא נפלה כל רשלנות בענין.

7.                  דיון משפטי :

            האם יש מקום לבטל את הסכם המכר עם נתבעת מס '1:

            בהתאם לסעיף 7 להסכם המכר (נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת) העברת הבעלות יכולה להעשות באחת משתי הדרכים. הדרך הראשונה הינה שהנתבעת המוכרת היא המבצעת העברת בעלות ואז על הקונה להפקיד תעודת זהות בידי המוכרת. הדרך השניה הינה שהקונה מבצע העברת בעלות . במצב זה על המוכרת להעביר לקונה יפוי כח תוך 30 יום ועל הקונה לבצע העברת הבעלות תוך 14 יום מיום קבלת יפוי הכח.

            התובע טען שלא יכול היה להעביר הרישום על שמו שכן לא נמסרו לו המסמכים הדרושים מנתבעת לצורך כך  הקשורים לרכב זה, ורק ביום 3.1.2006 נמסרו לו המסמכים.

            הנתבעת טענה בענין זה במעמד מסירת הרכבים לתובע שהיו 14 במספר  נמסרו לתובע כל יפוי הכח לשם העברת הבעלות ובכללם אף הרכב נשוא תביעה זו.

            בבית המשפט לא הצליח התובע להסביר מדוע לא פנה וביקש המסמכים לגבי רכב זה, אם קיבל כל המסמכים לגבי יתר הרכבים.

            אין זה סביר והגיוני שהאדם שזה עיסוקו, ממכר רכבים משומשים, אשר אינו מקבל את כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת בעלות יזניח הדבר ולא יפנה בהקדם למוכרת ויבקש את המסמכים, שכן התרשמותי מעדותו היתה שמבין כיצד נערכות עיסקאות מסוג זה.

            זאת ועוד. מעדות התובע עלה  שפנה ב 3.12.06 וביקש ומנתבעת יפוי כח לשם הוצאת "כפל רישיון" במשרד הרישוי על מנת שיכול לבצע "טסט" לרכב על שם הנתבעת.

            אם אכן לא היו בידיו אותה עת יתר המסמכים הנדרשים לצורך העברת הבעלות ברכב מדוע לא ביקש אותם כבר במעמד זה מהנתבעת?

            כעולה מעדות הגב' שמשוני מהנתבעת מס' 1 עסקינן בשני יפויי כח שונים (ראה עמ' 15 שורות 19-20 לפרוטוקול).

            התובע כאשר נשאל בענין זה השיב שלא דרש זאת מאחר ולא מכר את הרכב. (ראה עמ' 9 שורות 23- 24 לפרוטוקול). לא ברור מהו הקשר הדברים. אם סבר שאין בידיו את מסמכי העברת הבעלות וכאשר כבר שולח הוא אדם למשרדי הנתבעת לצורך קבלת יפוי כח לשם הוצאת "כפל רישיון" מדוע אינו מבקש כבר גם את יפוי הכח לצורך העברת הבעלות אם יודע שאינו בידיו?